עולם המשפט הוא עולם סבוך ומורכב, לא מורכב כנבכי הנפש, אך בהחלט יכול להיות מאתגר כמותם, בייחוד כאשר השניים כרוכים זה בזה. האשמה פלילית הפוגשת מואשם המוגדר במצב של התקף פסיכוטי היא סיטואציה עדינה הדורשת ידע מקצועי רב של אנשי המקצוע הרלוונטיים, הן מעולם המשפט והן ממערכת הבריאות. אשפוז כפוי הוא לא דבר שיש להקל בו ראש, כמו גם אשפוז פסיכיאטרי על כל משמעויותיו, בטח ובטח כאשר כנגד המאושפז האשמה פלילית.
החוק בישראל מבדיל בין מקרים שונים של מצבים פסיכוטיים בהקשר של האשמות פליליות. הראשונה היא אי כשירות דיונית או זמנית, והשניה היא אי כשירות מהותית. כל אחת מוגדרת אחרת, ותוצאות ההגדרה הזו מהותיות להתקדמות המקרה במסדרונות החוק, לעומת מסדרונות בית-החולים הפסיכיאטרי או המחלקה הפסיכיאטרית.
על אשפוז כפוי ומצבים פסיכוטיים בעיני בית המשפט
כחלק מסמכותו של שופט בית משפט להכריע האם האדם סובל מהתקף פסיכוטי ומן הראוי לאשפז אותו, אך התנאים לכך הם כמעט טכניים, כך שהחלטת השופט במקרה זה היא כחותמת גומי על מצב בו מומחים בתחום הפסיכיאטריה חווים את דעתם. בסופו של דבר, שופט אינו רופא פסיכיאטרי, ופסיכיאטר אינו שופט.
במקרים רבים אשפוז כפוי נעשה על ידי צו בית משפט, אך ההליך הפלילי עצמו עוד לא הוכרע, אפילו אם המואשם נשלח לאשפוז. התקף פסיכוטי או אי-כשירות לביצוע דיון משפטי אינו פותר את המואשם מההאשמות מולן עליו להתמודד, והדיון המשפטי ייערך, במידה ומצבו יוכרע כאי-כשירות דיונית.
כעת מן הראוי להבהיר את המונח אי-כשירות דיוניות רלוונטיים כדי שהז’רגון המשפטי יהיה קריא ונהיר יותר לאדם שזה עתה פוגש מונח זה לראשונה:
אי כשירות דיונית – כפי שכבר ציינו, מדובר במצב של אי-כשירות זמנית בלבד, או אי כשירות זמנית כביכול, שכן אין לדעת בוודאות האם האדם ישוב להיות כשיר לדיון. הגדרה זו ניתנת כאשר המואשם בפלילים נמצא בזמן הווה במצב מנטלי שלא מאפשר לו להיות נוכח וצלול במהלך הדיון המשפטי. מצב זה דורש טיפול ויוביל כמעט תמיד לצו אשפוז כפוי תוך הקפאת הדיונים המשפטיים סביב ההאשמות הפליליות. הפשרתם של הדיונים תתרחש אם וכאשר המואשם ישוב לצלילות דעתו, ויהיה כשיר להשתתף בדיון משפטי על ההאשמות.